ציר הזמנים
מאה חמישים ושלושה חיים, מלכויות ואירועים, מונחים על ציר אחד. השדרה היא התיארוך שהיסטוריונים עובדים איתו בפועל; לצדה רץ החשבון שמגיעים אליו כשמחברים את המספרים בבראשית ובמלכים, כך שהמקומות שבהם השניים מסכימים והמקומות שבהם הם נפרדים נראים לעין במקום להיות נושא לוויכוח. כל רשומה נושאת את הכתובים שעליהם היא נשענת.
שני חשבונות
היסטוריה היא ברירת המחדל. בתקופת המלוכה היא הולכת אחר השחזור של Edwin Thiele, שהוא תקן העבודה. מלכים ודברי הימים מתארכים את המלכויות זו מול זו — כך וכך שנים של האחד בשנה פלונית של האחר — ובמבט ראשון ההצהרות האלה סותרות זו את זו. Thiele פותר זאת בלי לשנות אף מספר: הוא מניח לאב ולבן למלוך יחד לזמן מה, ומניח לשתי הממלכות להתחיל את השנה בנקודות שונות. לפני המלוכה הוא נותן טווחים, כי הראיות אינן מאפשרות יותר. לפני אברהם הוא אינו נותן דבר.
מן הטקסט הוא הציר האחר: שנים לבריאת העולם, נספרות קדימה מהמספרים בבראשית 5 ו-11 והלאה דרך המלכויות, כששנת 1 לבריאה היא 4022 לפני הספירה. בחשבון הזה כל ספר בראשית נעשה גלוי — מתושלח מת בשנת המבול, שם עדיין חי כשאברהם נולד — וזה בדיוק מה שחשבון בשנים לפני הספירה אינו יכול להראות, כי אין לו שום שנה למתושלח או לשם.
עברו בין השניים, ויש רשומות שמופיעות ואחרות שנעלמות. לארבעים מהן אין תיארוך היסטורי; לחמישים וחמש אין שנה בטקסט. המונה מתחת לתרשים אומר כמה — הן אינן נעלמות בשקט.
מה פירוש הציור
פס מלא הוא טווח שהמקורות קובעים. פס מקווקו הוא משוער או שנוי במחלוקת. נקודה היא שנה אחת. הצבעים מפרידים בין המסלולים — אימפריות, מלכי יהודה, מלכי ישראל, הנביאים, אנשים, אירועים — ואפשר לכבות כל מסלול.
לחצו על כל דבר כדי לראות את התאריכים שלו בשני החשבונות, עד כמה התאריך מבוסס, את הכתובים שמאחוריו, ובמקום שיש, את הטיעון.
נקודות העוגן
הכרונולוגיה אינה שרשרת של ניחושים. שש תעודות חיצוניות מחזיקות אותה במקומה, וכל השאר נמדד מהן.
| שנה | מה קובע אותה |
|---|---|
| 1208 לפני הספירה | אסטלת הניצחון של מרנפתח נוקבת בעם בשם ישראל שכבר נמצא בכנען — האזכור המוקדם ביותר מחוץ למקרא. |
| 853 לפני הספירה | התיאור האשורי של הקרב בקרקר מונה את אחאב הישראלי בין המלכים שנלחמו בשלמנאסר השלישי. |
| 841 לפני הספירה | האובליסק השחור מראה את יהוא מביא מס, בשנה השמונה עשרה של שלמנאסר. |
| 763 לפני הספירה | ליקוי חמה שנרשם ברשימת האפונימים האשורית, והאסטרונומיה מתארכת אותו ל-15 ביוני — זה מה שמתארך את הרשימה, ודרכה את המלכים. |
| 597 לפני הספירה | הכרוניקה הבבלית נותנת את היום שבו נלכדה ירושלים והוגלה יהויכין: 16 במרץ. |
| 51–52 לספירה | כתובת בדלפי מתארכת את כהונתו של גליון כפרוקונסול של אכאיה, ואיתה את פאולוס לפני כס המשפט שלו — התאריך המבוסס ביותר בברית החדשה. |
שלושת המקומות שבהם יש מחלוקת אמיתית
יציאת מצרים. קראו את מלכים א׳ 6:1 כפשוטו, ו-480 השנים לאחור משנתו הרביעית של שלמה נוחתות ב-1446 לפני הספירה. קראו את שמות 1:11, שבו ישראל בונים את רעמסס, כסימן לכך שרעמסס השני ישב אז על הכיסא, והתאריך זז לסביבות 1250. רוב החוקרים הביקורתיים מחזיקים בתאריך המאוחר או רואים ביציאה אירוע קטן בהרבה ממה שהסיפור מתאר; המחקר השמרני יותר נשאר ב-1446. התרשים מצייר את 1250 ונוקב ב-1446 ברשומה, כי להעמיד פנים שיש כאן תשובה אחת היה העמדת פנים.
חורבן ירושלים. 587 או 586, תלוי אם שנת העלייה לכס של מלך נחשבה לשנתו הראשונה. שנה אחת; שום דבר אחר אינו זז.
הצליבה. שתי שנים עומדות בכל האילוצים — 30 ו-33 לספירה. שתיהן בתוך עשר שנותיו של פילטוס, שתיהן אחרי השנה החמש עשרה של טיבריוס. מי שקורא את מתי 12:40 כשלושה ימים ושלושה לילות, עם התחייה ביום הביכורים ולכן ביום ראשון, מעמיד את המוות ביום רביעי אחר הצהריים. כשסופרים מהמולד האסטרונומי, כפי שלוח השנה סופר, פסח נופל ביום רביעי בשנים 30 ו-33 לספירה — 27 נופלת, כי השנה הזאת קודמת לשנה החמש עשרה של טיבריוס; כשסופרים מהסהר הנראה הראשון, כפי שעושים רוב השחזורים, הוא נופל ביום שישי — הקריאה הוותיקה יותר, וזו שמאחורי “יום שישי הטוב”. המוסכמה שבוחרים מכריעה גם את היום וגם את השנה.
לאן הלכו השופטים
השעבודים ותקופות השופטים בספר שופטים מצטברים לכ-410 שנים, ואין כל כך הרבה זמן בין הכניסה לארץ לבין שאול. הקריאה הרגילה היא שלכל שופט היה אזור משלו ושהם חפפו בזמן: דבורה וגדעון שניהם בצפון, יפתח בגלעד מעבר לירדן, שמשון מול הפלשתים בחוף. הטקסט עצמו מצביע לכיוון הזה — חצי מהשבטים נענים לקריאתה של דבורה וחצי לא. לכן השופטים הבודדים נושאים את האורכים שהטקסט נותן, אבל אין להם מקום על הציר ההיסטורי. עברו לחשבון מן הטקסט והם מופיעים.
מאין באים המספרים
הגיליון שמאחורי החשבון השני הוא של ורנר פורסטמן עצמו, מחושב מתוך הטקסט. השרשרת הולכת כך: בראשית 5 ו-11 לאורכי החיים; 430 השנים של אל הגלטים 3:17, נספרות מכניסתו של אברם לכנען; 400 השנים של בראשית 15:13 מהגמילה של יצחק; 480 השנים של מלכים א׳ 6:1 עד שנתו הרביעית של שלמה; ואחר כך אורכי המלכויות במלכים ובדברי הימים.
430 השנים האלה אכן מחייבות בחירה. בעברית, שמות 12:40 אומר שהישיבה “במצרים” נמשכה 430 שנה; תרגום השבעים והתורה השומרונית קוראים “במצרים ובכנען”. רק לפי הקריאה השנייה השרשרת נסגרת, וזו הקריאה שנבחרה כאן.
לגיליון יש שתי לשוניות שנפרדות בנקודה אחת: שלוש שנים, סביב הולדתו של אברם. השרשרת שהסיכומים המאוחרים נשענים עליה היא זו שמצוירת כאן.
בארבעה מקומות השרשרת הזאת מאריכה מלכות מעבר למספר הפשוט שבמלכים, כדי שרשימות הצפון והדרום עדיין ייפגשו: אמציה בשלוש עשרה שנה, ירבעם השני בעשרים וארבע, פקח בתשע, עזריה בשתיים. הגיליון רושם את ההבדלים האלה בעמודה משלו במקום להסתיר אותם, וכך גם הכלי הזה — כל אחת מהרשומות האלה אומרת מה נותן ספר מלכים ובמה משתמש החשבון השני. Thiele מגיע לאותה התאמה בדרך אחרת, עם מלכויות משותפות. אלה שני פתרונות לבעיה אחת, והתרשים מאפשר להסתכל בשניהם.
התאריכים ההיסטוריים הם המקובלים: Thiele לממלכה המפולגת, רשימת האפונימים האשורית והכרוניקות הבבליות לנקודות העוגן, יוסף בן מתתיהו וכתובת דלפי למאה הראשונה. במקום שבו המחקר חלוק, שתי העמדות מובאות ברשומה.
לוח השנה, ליום ולשעה ← · טקסטים ומאגרי נתונים שבהם נעשה שימוש ←