אורך החיים

ספר בראשית מציין כמה זמן חיו עשרים ושמונה אנשים, והמספרים אינם מפוזרים. לפני המבול הם נשארים שטוחים, סביב תשע מאות שנה. אחריו הם יורדים — לא בקפיצות, אלא לאורך עקומה חלקה אחת שמתיישרת קצת מעל מאה שנה. היכן העקומה הזאת מתייצבת — זו השאלה שהכלי הזה נבנה כדי להציג לפניכם.

מה מראות שתי התצוגות

הגילים משרטטת את גיל המוות של כל אדם מול מקומו בשושלת. הקו המקווקו משמאל הוא הממוצע של תשעת הגילים שלפני המבול; העקומה מימין מותאמת לשמונה עשר הגילים שאחריו.

מיושר מפחית קודם את הרצפה מכל גיל ואחר כך לוקח את הלוגריתם של מה שנשאר. אם הירידה באמת מעריכית, זה הופך את העקומה לקו ישר — וכאן זה קורה. הקו הישר הזה הוא כל הטענה, בתמונה אחת. שום דבר אחר בעמוד הזה אינו ראיה; זה כן.

חנוך מצויר באדום ומושאר מחוץ להתאמה. בראשית 5 חותם כל שם אחר ב”וימת”; ברשומה שלו נאמר במקום זה “ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אתו אלהים”. 365 שנותיו אומרות כמה זמן היה כאן, לא לאיזה גיל הגיע אדם, ולכן אין לו מקום בסדרה הזאת.

המספרים

לפני המבול, תשעה גילים, ממוצע 912, פיזור ±57 — שום מגמה. מתושלח ב-969 ולמך ב-777 הם הקצוות, ושום דבר ביניהם אינו הולך לשום כיוון.

אחרי המבול, שמונה עשר גילים על דעיכה מעריכית אחת, R² = 0.927 כשהרצפה קבועה על 120. העודף מעל הרצפה הזאת נחצה כל 2.8 דורות: שם 480 מעליה, פלג 119, אברהם 55, משה אפס.

תנו לחישוב לחפש את הרצפה שלו בעצמו במקום לקבל 120, והיא יוצאת 107.1 שנים. המרווח סביבה נע בין 61 ל-153, ו-120 נופל בתוכו. הטיעון אינו יכול ביושר ללכת רחוק מזה: המספרים אינם מוכיחים את הגבול של בראשית 6:3, אבל מעצמם הם מצביעים על רצפה, ו-120 יושב בנוחות בתוך התחום שבו הרצפה הזאת יכולה להיות.

מה זה אינו מכריע

שלושה דברים, ואף אחד מהם אינו דבר קטן.

ייתכן שבראשית 6:3 אינו מדבר כלל על אורך חיים. “והיו ימיו מאה ועשרים שנה” נקרא בשתי דרכים. פרשנים רבים, כנראה רוב המודרניים, מבינים זאת כספירה לאחור: אלוהים נותן לאנושות מאה ועשרים שנות ארכה לפני המבול. אחרים קוראים זאת כתקרה חדשה לחיי האדם. רק הקריאה השנייה הופכת את הרצפה של העקומה הזאת למעניינת מבחינה תאולוגית. התרשים אינו יכול להכריע ביניהן; הוא יכול רק להראות שרצפה סביב 120 היא המקום שאליו החשבון נוטה.

ותהילים 90:10 אומר שבעים, “ואם בגבורת שמונים” — כתוב, לפי הכותרת שלו, בידי משה, שהגיע בעצמו ל-120. מה שלא יהיה הגבול, החיים הרגילים כבר התייצבו הרבה מתחתיו.

עקומה עם שלושה כפתורי כוונון תתאים כמעט לכל סדרה שיורדת בצורה חלקה. שמונה עשרה נקודות אינן הרבה כדי לתלות עליהן שלושה כפתורים. לכן R² של 0.93 אומר שהצורה נכונה, אבל אינו אומר שהצורה מעריכית ולא אחת מכמה צורות אחרות שהיו מתאימות כמעט באותה מידה. מה שהופך את הקריאה הזאת ליותר מעקומה שצוירה דרך כמה נקודות הוא שהרצפה אינה חופשית: הטקסט נוקב במספר משלו, והחישוב נוחת קרוב אליו.

מה אומרים החוקרים

הזרם המרכזי במחקר המקרא אינו קורא את המספרים האלה כמדידות של חיים אמיתיים. הוא רואה בהם דפוס: מספרים שאומרים משהו על מקומו של אדם בסיפור, ולא על הגיל שאליו הגיע.

הסיבה החזקה ביותר באה מבחוץ. רשימת המלכים השומרית, עתיקה מספר בראשית, נותנת למלכיה שלפני המבול מלכויות של עשרות אלפי שנים; אחרי המבול שלה המספרים יורדים מיד למשהו אנושי. הצורה שהכלי הזה מצייר — עצום, אחר כך ירידה חדה אחרי מבול, אחר כך התייצבות — היא צורה שהמזרח הקדום כבר ידע לכתוב. זה אינו הופך את בראשית לנגזר, וזה אינו הופך את המספרים שלו לשקריים; אבל פירוש הדבר שהצורה לבדה אינה ראיה ביולוגית.

הסיבה השנייה היא טקסטואלית. המספרים האלה עצמם שונים בין שלושת העדים. הנוסח המסורה, התורה השומרונית ותרגום השבעים חלוקים על הגילים בבראשית 5 ו-11 — לרוב על הגיל בהולדת הבן, אבל גם על כמה מגילי המוות. למך מת ב-777 בעברית, ב-753 ביוונית וב-653 בשומרונית. העקומה שלמעלה מותאמת למספרי נוסח המסורה. קורא של תרגום השבעים היה מתאים עקומה שונה במקצת.

כדאי להחזיק בשתי הנקודות בו בזמן שמחזיקים בדפוס. הדפוס אמיתי: שמונה עשר המספרים האלה אכן נופלים על עקומה אחת, וזו עובדה על הטקסט, מה שלא יסיקו על מקורו. על מה זה מעיד — זו השאלה הפתוחה.

המספרים שבהם נעשה שימוש

גילי מוות מבראשית 5 (אדם עד נח), בראשית 11 ו-25, 35, 47 ו-50 (שם עד יוסף), שמות 6 (לוי, קהת, עמרם), דברים 34 (משה) ויהושע 24 (יהושע). כל נקודה בתרשים נושאת את הפסוק שלה — לחצו עליה.

ארבעת השמות שאחרי יעקב אינם עומדים ברשימה מהסוג שבראשית 11 נותן, אבל הם ממשיכים את אותה שושלת והטקסט נוקב בגילם, ולכן הם כאן. הם אלה שמורידים את העקומה עד לרצפה שלה, ומשה מגיע בדיוק ל-120.

ציר הזמנים, כדי לראות היכן החיים האלה נופלים בהיסטוריה ←  ·  טקסטים ומאגרי נתונים שבהם נעשה שימוש ←